הימים מקבלים גוון של אובדן 

דווקא כשהגינה פורחת

והשדות כל כך יפים ברוח

את מתעצלת ללכת לים ולטבוע 

כאב מוכר מתפרע בך

חסר רסן וחמלה 

את גומעת את העצב 

עד העורק הבא