תרתי אחרי הכוכבים בימים אלה בלילות שמוחקים אסון,

בטח תשאלו אותי למחשבה הזאת איך הגעתי אליה כאן.

הלילות שחורים הכוכבים הפכו לנירות זיכרון בכול טקס ,

כל שנה אני עומד ואומר יזכור ,אל מלא רחמים ומצפה לנס.

אולי יבואו שש מיליון אחים יהודים ויאמרו את האני מאשים,

אז השמים יכוסו בכוכבים מנצנצים מבלתי נראים נראים.

אני נקרע לגזרים בכל שנה ושנה לראות את התמונות על הקיר,

כל מחנה ומחנה כל תמונה ,הצעדה שלא נגמרת בתוך שדה וניר.

הילדים של האבות שהם הנכדים של אחינו מהשואה אומרים קטעים,

קטעים קטעים מתוך שירים מתוך סיפור שהיה מתוך דמעה שזלגה.

אז יוצא מהלב התיקווה שכולם משחררים קיטור של גאווה אנחנו כאן,.

אנחנו הכוכבים עלי אדמות לא נטשנו את יהדותינו  חזרנו לארצינו אנחנו כאן.