עוד זכרון / יודי מרטון

התעוררתי מחלום לילה אפל,

החשכה שיוועה לאור,

ריצודי הזיכרונות געשו במוחי

מנסים לפרוץ ביום האחד

של הזכרון.

שלוש מאות שישים וארבעה ימים של עולמות טובים...

ובזכרון של עשרים וארבע שעות שמנסים בו לגעת ולחשוב

שבאמת אולי אנחנו יודעים.

סביבנו צרים אותנו,

באנגליה של הדמוקרטיה, החליטו שזה אגדה ולכן לא רוצים לפגוע בהם

במסכנים - פן ידעו ויתפכחו ויבינו שמדינת האיסלם

זה לא לעולם נותן רחום וטוב יותר

זה החושך לכל ימות השנה.

ואנחנו גם שונאים ושוכחים

ורק ביום שואה הזה כאילו נזכרים,

ודמעות התנין שלנו - הטעם היחיד שלהם זו המליחות

שנובעת מהמעין של עינינו לצורך

הזכרון שהוא

כבר היסטוריה.

לא חבל - אבל עצוב.