אל תאמר שלום. מאת זיגי בר-אור
אל תאמר לי שלום, תאמר
להתראות,
אמרה אמא לבן ביום פקודה
תזכור שאני סופרת את השעות,
עד שתחזור חי ובריא מהמלחמה.
אני יודעת שאתה בן גיבור
ובטוחה שבקרוב אלי תחזור,
אבל אל תסתכן יותר מדי,
אתה מבין שאתה לי כל חיי.
אמא, אל תדאגי יהיה בסדר,
אומר הבן ברגע הפרידה,
בכל יום ומקום אשלח לך שדר
ואבוא בכל פעם לחופשה.
אז למה הבן לא קיים ההבטחה,
אולי שכח, אולי לא היה יכול?
רק כשבאו הקצינים עם ההודעה,
רק אז הבינה אמא שזה השכול.
כבר לא נתראה, רק אומר שלום,
שלום לתמיד ולא בחלום,
מבטיחה את הדמעות לעצור,
כי אני יודעת שנפלת גיבור.