מות הציפורים

ראיתי ציפורים מתות באביב

מבשרות קיץ ובכנפיהן גווילים של אש

ברחובות, הלוויה וארון נישא

תכריכים צוחקים ברוח

נודד על פסגות הבדידות

סובב בשרב כבד ורע

מנסה לפתוח דלתות נעולות

מתדפק, כמו למנזר נשכח ואובד

סכר כאב לנוראות

אותיות חיי תלויים על חבל

חסרות בהן אותיות  א-ה-ב-ה

נפלו נשרו זה מכבר

כמו יצאו לארץ צייה וצלמוות

צבתות הומות על סוגר הלב

מכאיבות כנגינת אקורדיון קרוע

חובטות בזוהר אבק אהבות

מסרבות מנוח

יקרה,

אני במסע

לנאות המוות של לבבות נשברים.