באמצע הלחץ ובאמת שאין זמן

יש לי חשק לכתוב,ועל מה?

אני לא יודע...

זה לא רגע של פיוט

ולא רגע של חריזת חרוזים

זה לא רגע של רוגז

ולא רגע של אהבה

ולא של רומנטיקה

הגידו לי אנשים

היש אלמוני ממני בכל העיר?

לא תסכימו איתי שבאלמוניות יש מן

המוות?

כל חבר שיזיל דימעה על קברך הוא אבן על מצבת נשמתך

ואם לא...

מי יספידך?

ומי יכתוב עליך?

ומי יזכור, וכמה זמן יהדהד שמך?

ומה עם תכונותיך...

ומה עם ילדייך?

שישאו את תכונותיך, ולהם תידאג שתהיה הקרקע

 היציבה שלא הייתה לך

ואולי מהם יצמח מה שלא הספקת לעשות

 

לחיות בשביל המוות זה למות בעודך בחיים...