כולם אהובים כולם ברוכים

כמה צער וכאב
פשוט מפלח את הלב
בראותי אחים שונאים זה לזה.
אדם מדבר על אהבה
והרי היא דבר קדוש
דמעות עומדות בשתי עיניי
ציפור נפשי כמו נעתקת ממקומה
כשבתוך ביתי יש מלחמה
מעולם לא אהבתי לדבר על המפריד
כואבת חוסר הקשבה
גם אם לדבריו של חברי אהובי בנחרצות לא אסכים
אשתדל להכילו ביתר אהבה
רק כך בתוכי אמצא את התשובות לשאלותיי.
מילים לחוד ומעשים לחוד
האם שווה לנו זה הפירוד?
כל אדם והמטענים שנושא עימו
הפגיעות שחווה ורגשותיו החזקים ביותר
אף אדם בעולם לא יוכל לשפוט ולהבין את עומק נשמתו של אדם אחר
הרוחות ירגעו ושוב בעין טובה נתבונן
פנימה אל תוכנו ונראה עד כמה טעינו
בחשבנו כי אוהבים אנחנו. 
ומשנחזור אל עצם הטוב ממנו נוצרנו נבין שאהבה אמיתית בינינו היא עיקר החיים. מתפללת שלא נפספס את מהות הקיום..מתפללת על עצמי על יקיריי ועל כולנו. 
פלגי מים ירדו עיניי על אשר שנאה בוערת ומכלה בתוכנו.

"עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי..."