בשורת אבלות- אבידה

בהלה אחזה בארבע רוחות שמים

בונה המצבות חדלו ממלאכת כפיים

רטט בהלה אחז בכנפי שחפים

השמש נסוגה יהירה ודומעת דמים

פרחי היסמין קמלו וחדל ריחם

סוסי הפרא בערבות חדלו משעטתם

מרחוק נשמעה שריקת לוויתנים נוגה

אפילו הקלושארים חסרי הבית נמלטו בבהלה

הרוח נשאה זעקת הצער בוכיה ואבלה

אלמנות מקוננות לבושות שחורים

הדסו על המדרכה ממול ככנופיית עורבים

הלוך ושוב, הלוך ושוב

ספדו, הוא ממאן לפתוח דלת או חלון

אטם אוזניו, מליט עיניו וליבו מלא חרון

לא לראות לא לדעת לא להבין

אבדה לעד- לא להאמין

והינה נטה ערב

מרכבות אש ירדו משמים

נטלוהו מלאכים בידיו בשניים

העלוהו-

לשמי שמים.