ילד איש

רך בשנים

עוטה על פניו מסכה

כשל זה הבא בימים

זהותו במחלוקת שנויה

והוא רק ילד

עור פניו חרוש קמטים

 רך כקטיפה

לא בוכה הוא

ילד טוב

לא צוחק בקול רועש

כמעט ולא מתרגש

לבו יבש

מציאות כעורה- אין לתת לה מקום

השיבו את הילד אל תוכו היום

מלאו קמטוטי פניו נשיקות

חבקו ולטפו בנגיעות רכות

צחקו בקול ההולך ומתחזק

בכו בדמעות מלוחות

עד שידבק, יתפרק, יתרפק

עד שזהותו תצא מן הספק.