אט אט הם שוקעים אל עולם רעב ושופע מים.

אנחנו לא יכולים יותר לנשום אבק וצבע בהיר,

לא רואים כלום מבעד לענני האבק האלה בעיר.

אפילו הציפורים לא נודדות יותר הם לא רואות ,

ממתינות עד שהעולם יתבאר אז ימשיכו לדאות.

כהרגלם אל הארץ שממתינה להם מידי שנה בשנה,

הן מתנערות להסיר מהכנפיים את האבק הנורא.

הכל נישא ברוח ,הכל כזה אביך, מחניק ילדים וחולים,

אולי ירד גשם לשטוף את העולם את כל החטאים,

לו יכולתי לשטוף אני לו יכולתי לנקות את האבק הזה,

לקראת השנה החדשה זה מה שהייתי אני לבד עושה.