"חטא"/ חיה ניצה סנדרוביץ29/12/2005 21:33 | חיה ניצה סנדרוביץ"פוס, פוס," קרא רמי לפתע, באמצע משחק התופסת בחצר. מתנשמים ומתנשפים התקרבנו אליו והתקבצנו סביבו. רמי הרים אצבע אל-על: "הקשיבו, אווירון מתקרב!" נשאנו עינינו לשמיים, ואכן מטוס קטן נראה בהם. בשנות החמישים, אווירון לא היה מראה שכיח ולכן, עקבנו אחריו בעניין. האווירון הנמיך טוס מעל גגות בתיה של תל-אביב, שהגבוה בהם היה בן שלוש קומות; והנה, החלו לנשור ממנו פרפרים לבנים, שנישאו ברוח הקלילה והלכו וגדלו לנגד עינינו המצפות. היו אלה פתקי בחירה לקלפי, שנשרו בהמוניהם על הכביש, המדרכה ובחצרות שמסביב. המבוגרים-שלהם היו מיועדים הפתקים, לא התייחסו אליהם כלל. אבל, עבורנו הילדים, היו אלה מקור שעשוע נפלא, שהזדמן לנו. מיד התפזרנו והתחלנו ללקט בלהיטות את האותיות, כדי לעשות אוסף: א',א',מ',ב',מ',א', ועוד ועוד. גם אני אספתי אותיות, אבל רק כדי לא להיות יוצאת-דופן. בעיני חיפשתי על הקרקע אות אחת בלבד. אות "אסורה" באותה תקופה ובאותה שכונה. ואז ראיתיה מונחת ליד הגדר החיה שהקיפה את ביתנו. התקרבתי אליה בעודי מביטה סביבי, שלא ישגיחו במעשי והנחתי עליה את רגלי. הזדקפתי וראיתי שכל חברי עדיין עסוקים באיסוף הפתקים. התכופפתי, כאילו אני שורכת את נעלי ומשכתי את האות. מיד קיפלתי אותה לקיפולים קטנטנים וחפנתי אותה בידי. ידעתי שאם יגלו אותה ביד שלי, לא אהיה עוד שותפה למשחקים בשכונה למשך תקופה ארוכה. ישבנו בחצר והשווינו את אוספינו. רוב הילדים אספו א', מ' ומעט מן האחרות כדי להשלים את הרצף. האות "שלי", לא הייתה בידו של אף אחד. "טוב, אני צריכה ללכת," אמרתי לפתע "אני מוכרחה," והאות בערה באגרופי. רצתי הביתה, לפני שישאלו שאלות או יחשדו במשהו. "היום אווירון זרק פתקים מן השמיים," סיפרתי לאמי. הנחתי את כל האותיות שלא היה לי חפץ בהם על השולחן ופתחתי בזהירות את הפתק המקופל. החלקתי אותו, אני ואמי הבטנו באות השחורה שנפרשה לפנינו: האות "חית". האות של "חרות"– המפלגה הרביזיוניסטית ... אמא הביטה בי בשאלה והחשש בעיניה. "אל תדאגי, אמא," אמרתי לה "אף אחד לא ראה..." |