התעוררתי

אמצע לילה

דממה עטפה חדרי.

בך נזכרתי.

תחנת רכבת

סוף הקיץ

ולחשיך

"אל תאמרי"

אמרת

"אל תאמרי".

 

אילו יכולתי

יקירי

לבוא אל תוך הסתיו

ללא מילים

אילו יכולתי.

 

הסתיו תמים

חושף עמו

רגשותינו

עד היותו ערים.

נפנים אותו

עד חל החורף

אט אט.

בינתיים

תביט בלבד.

אוקטובר אדמוני

מולנו

והשנה הגיעה לקיצה

יחד עימה

הברית בינינו.

 

אך

אם אי פעם

תוגה תיגע

בך

דמיין

תחנת רכבת

סוף הקיץ

משב הצליל

ונגיעת אצבעותינו

בחליל.