מולדת

אדמה שדרכיה נמחקו
צלולה את, כך אבוא בשערייך
אל שבילי חיים, שבילי ילדות
על ציץ ענף, על אלף שקיעותייך.
 
בואי ואקח אותך אליי
חרוכה, עצומה ומהורהרת
לווי אותי לאן שלא אלך
זה המקום ובו הדרך מפותלת.
 
ארץ שנפלתי בה חלל
שבוי בך, מתרפק על סיפורייך
אלך בך עד לאן שרק תורי
אל פחד עוד אשוב בעקבותייך .
 
גיבורי על זרוקים ברחובות.
 
נראה שדמעותייך לא יבשו
ממרחק את נראית כמעט מושלמת
תאמרי לי שעכשיו כלום לא אבוד
משתוקק לך, מאוהב
 
תהיי לי למולדת.