אף אחד לא מבין אותי.

לפעמים אני כללית, לפעמים אני שלילית, ויש פעמים שיותר מידי חיובית.

ילדה טובה, גם שובבה, מפתיעה אך מרגיעה.

וזהו אותו מבט מבולבל שחוזר על עצמו כל פעם מחדש.

אבל אתה, היית מחייך אליי בהבנה. צוחק ומשלים לי את המשפט.

היינו מדברים באותה שפה, עם אותו קוד נצחי של הבנה..

עכשיו אני פה ואתה שם, רחוקים מאוד. ואני תוהה אם יש מישהי אחרת שמבינה.

האם זכית שוב לאותה הבנה? משהו שהיה לי פעם ועכשיו אליו אני כמהה..