השמש קרניים שלחה
להאיר את שכבה
שהירח הביט
באור האיר
ציפור לחשה
רז לגמרי
לא מובן
בתוכי הנחל געש
גשם זלעפות
נשרו לתוך עיניי
ואני תוהה
אבל לא טועה
מתוך הרעם
הסכר פרץ
רקיעים נפתחו
נותרו בדומיה
עף עם הרוח
פנס בודד מאיר
דמעה לחלחה
עלי לחי דבקה
הוי ציפור נפשי
גם את
לא תוכלי
להיות עצמי
כל הזכויות שמורות
ויקי שטמר