קרעים

מפזר קרעי חיי  המרומים

לרוח אפלה

בחיוך תמים וערמומי

המבצבץ מאלפי  שאגות

שתיקותיי הסומרות

בריחוף  מרורי ליבי

הנוטפים בכי עמום

מתוך בורות הכאב

בבושה מעיקה..

ואני לוכד פניי החיוורות

בשאלות הגדולות

המתערבלות לבדן

בלפיתת  מחשבותיי

הגולשות ללא כלום.