ערגה

האור הרך אחר מות ספטמבר

אבקת הזהב של השקיעות

ניחוח האפרסק הבשל

טעם היין המסעיר-

שפתיי לשפתייך

נדיבות גופך הקוראת אהבה

אצילות המתת בהמיה  סוערה

רטובים מפלומת הטל בואכה עיר

בלילה בו כולי לך את לי

שנינו מסובין- מלאי גיל

הליכה על החול הרטוב באכזיב

צינת אור ראשון מלא זיו

חבוקים כבסערת נעורים מרנינה

מנגנים הילוכם כאהבה ראשונה

כמו מלקוח הפקר הנסחף מים

את בחופיי מתנת עד קיים

כמו המרלו בליל סתיו ספטמבר

חוזר כמעוף הציפורים, בערגת זה הגבר.