דרכים ומנהרות

המכונית שועטת קדימה,
המראות מביטות לאחור,
משקפות את בבואת
הדרכים החולפות,

מעתיקות את הנוף,
מביטות אל העבר,
שדה שטוף אודם
פרחי פרג, משובצים
בצהוב סגול ולבן.

צפרירים מרעידים את
מרבד הטבע, חושפים
אגלי נעורים חבוקים,
מגע שפתיהם מיתמר
אל פני רקיע התכלת.

הנה נבלעת היא בלוע
מנהרות. כביש אספלט שחור
מתפתל תחת קימורים
כמו בתוך רחם ענקית.

קירות  הבטון מחזירים
הדי פחדים אל אדמה רעועה.
מנורות התקרה מאירות
נתיבים באורן הצהוב,
מאחור אפלולית– ללא עבר,
לפנים ליל כהה- כאילו אין עתיד,

רק הווה עטוף צעיפי
חרדה משווע  אל היציאה,
אל הנוף הנוטף גוונים,
של החיים הפשוטים 
שידענו.