זוֹ הָאָנָטוֹמְיָה שֶׁלִּי. זוֹ הַדֶּרֶךְ בָּהּ

עֵינַי נִפְעָרוֹת בְּעֵת שֶׁאֶת מְשַׁדֶּרֶת

לְעֶבְרִי אֶת כָּל שֶׁאַתְּ, וְנֵרוֹת שֶׁהִנַּחְתָּ

כְּדֵי לִיצֹר אֲוִירָה רְאוּיָה לְמַעֲשֵׂה אֲהָבִים-

אֵינָם אֶלָּא תַּפְאוּרָה זוֹלָה וְלֹא רְאוּיָה,

כִּי אֲנִי הוּא אֲנִי וְאֶת הִנָּךְ אֶת .

הַכֹּל שָׁקוּף בַּחֹשֶׁךְ. וּמָה כְּאֵבֵי גּוּפִי מוּל

רִשְׁרוּשׁ בְּגָדַיִךְ הַנּוֹפְלִים:

וּבַבֹּקֶר יַגִּישׁ לָנוּ הַמֶּלְצַר אֲרוּחַת בֹּקֶר,

וְאֶת הַחֶשְׁבּוֹן לְגֵרוּשׁ.

גַּנֵּי עֵדֶן מְכִילִים סִרְטֵי קֻפּוֹת

רוֹשְׁמוֹת מְפוּבְּרָקִים.אוּלַי פַּעַם תָּבִינִי.

אַתְּ תְּמִימָה.אֲנִי כְּבָר לֹא.

זו האנטומיה שלי