שתול באדמתי

הזו ידך שלטפה פני

או הרוח הממהרת, כצלותי?

זכרתי ניצוחך על

מקהלת רגשותיי

ואיך היה לך לצלילים-

לבי.

עודי אותו אחד

המנצח לא אותך

לימינך ניצב צלי

והרוח אותה רוח

החורשת

שדות מחשבתי.

מתי יתך מטר ארצה

וירווה תלמי אדמתי?

ומי יודע

אם לעת כזאת

הגעת

להנביט ממני-

אותי.

גבריאל דבוש.

חשוון תשע"ו