עייף ויודע שתם המירוץ

אחר נעוריו שכבר לא היו

שם עמו,

עם הנערות שהטריפו את בקריו ולילותיו-

לאורה אמרה לו:

אתה יכול לחרוש את קמטי

 

משל היו שלף ושדות

וערוגות וסודות ניבטים מהם

ולו אך ידעת כי אז בער גופך שבעתיים,

וקילשונך ומעדר ומזלף בושם עינוגים

על גופי המזקין,מתענג מול עיניך

הלא חפצות-

וכל אשר אחפוץ אנכי

לענג ולהתייסר ולזעוק

ואתה-שקיעת עלומיך המעושים

חובקת שדי ומחר נחגוג

על בקבוק קיאנטי,

את אשר לא ניתן עוד להשיב.

ומבטך הגא,מה יהא עמו?

כחומץ בן יין אשליכו אל קצות הפחים.