הִיא אָמְרָה שֶׁבְּדַעְתָּהּ לִשְׁתּוֹת אִתִּי קָפֶה. לֹא מֵעֵבֶר.

אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר יָחוּשׁוּ הַפְּרָחִים בַּכַּד הָאָפֹר, דְּמוּי

הַפַּסְטֶל אֲשֶׁר קַדַּר הַחֶרֶס שִׂרְטֵט בֵּין  חֲרַכָּיו נְשָׁמוֹת

שֶׁל פּוֹעֲלֵי בִּנְיָן שְׁקוּפִים שֶׁאֵין אִישׁ מַצִּיעַ לָהֶם מַיִם 

בְּצָהֳרֵי יוֹם שָׁחוּן בִּמְיֻחָד , וְרַק פַּעַם רְחוֹקָה אַחַת

כַּאֲשֶׁר חָזְרָה מִנְּדוּדֶיהָ , נָגְסָה בּוֹ קֶרֶן שֶׁמֶשׁ, וְאָז-

כְּמוֹ חִיֵּךְ. אֵלֶיהָ. אֵלַי. לָעוֹלָם. וּמֵאָז לֹא שָׁבוּ הַיָּמִים.