אותה נאיביות קסומה,

נסוגה כאשליה.

הכל נראה ורוד. חמוש

להתאכזב,

ברגעי הבדידות, ומה

שעובר עלי.

מה נכון ומה פחות נכון?

לא לטעות בדרך.

מניח למחרוזת השירה.

לא תמיד בהישג יד,

אך תמיד במחשבה.

הטבע  נפלא בבדידות 

כפויה.

לאהוב מימי ראשית, 

האש תמיד תבער.

בכותבי שיר אדליק נר.

ההרים קראו לי , מעבר

אופק בוסתנים.

קופסת צבעים ואוגדה

ספורים,

רגלי טובלות ים.,

רוח נושבת בגלים, 

להתפייס.

"כל הזכויות שמורות"

תגובה של רעות כהן -

אותה נאיביות קסומה, נסוגה כאשליה.

בדידות, מה שעובר עלינו.