קצת משעשע, אך

היום עצוב.

מבעד לחלון רכבת

חולפים מראות חיים,

סיפור ממקום אחר.

הקבצנים לא משים

ממקומם.

כמו תמיד, נוגע העושר

בבדידות,

קופא על מקומו בזמן.

יופי, צדק וכעור, חוסר

התחשבות.

איזון הלב 

בגיל  המתקדם.

לחיות בכבוד, לא 

לפשוט יד.

אחרי הכל, בדרך  הזאת,

למדתי להניח לדברים

הקטנים, שביפי הבריאה.

דמעה שפרצה  סכר לבי,

אהבתיה.

מתפללת לנוגה אלוהי,

מפענחת כוונת הנסתר

בכתיבה.

"כל הזכויות שמורות"

תגובה של אילה בכור -

קצת משעשע, אך עצוב.

מבעד לחלון רכבת

חולפים מראות חיי.מתפלל לנוגה אלוהי.

מקסים ובוח כשהוא שומע.