את העובדה שאני לא יודע לתת לעצמי קרדיט גיליתי השנה.

זה לא קרה כהארה שקיבלתי ביום בהיר אחד כשקמתי בבוקר, לא במהלך אחד מהרגעים בהם אני יושב וחושב על איפה שאני צריך להשתפר ולא כשסוף סוף הצלחתי לפצח את הקוד.

זה קרה בעזרת מישהי שהייתי משלם לה על עבודתה, והיא הייתה מובילה אותי לנקודות שהייתי צריך להציב מול עצמי מראה ולהבין מהן הבעיות שאני צריך להתמודד איתן.

שמעתי עליה ממיתוג עצמי שלה- היא אמרה במה היא עוסקת ותמיד נשמע לי מגניב ללכת לקואצ'רית.

אחרי כמה החלפות משפטים, שאלתי אותה כמה זה יעלה לי ואיך זה עובד.

המחיר נאמר, בלעתי את הרוק, ויצאנו לדרך.

במשך התהליך הייתי נוסע אליה מאשדוד לירושלים, עושה את שיעורי הבית שהייתה נותנת לי, ומסתכל במראה הכי שקופה שהייתה לנגד עייני.

היא גרמה לי לדעת לשפוט את עצמי בצורה הכי הוגנת- בלי טריקים, בלי שטיקים.

והנה אני כאן, נותן לה קרדיט- על הבודה הנפלאה שהיא עשתה.

ולעצמי- על הדרך החשובה שעברתי.