לְכִי בַּאֲשֶׁר תֵּלְכִי. אֵין זֶה שֶׁאֲנִי מְגָרֵשׁ אוֹתָךְ

מֵעַל פָּנַי, גַּם לֹא מַכְחִישׁ שֶׁנְּעִימָה לִי שְׁהוּתֵךְ

כְּשֶׁהַגַּלִּים מִתְנַפְּצִים מִמּוּל וְאֶת שׁוֹלַחַת יָדֵךְ 

אֶל סֵפֶל הַקָּפֶה, בּוֹחֶשֶׁת בְּאֵדָיו כְּמוֹ מַעֲלָהּ 

זִכְרוֹנוֹת שֶׁלְּמַעֲשֶׂה הָיִיתִי רוֹצֶה לִשְׁכֹּחַ,

וּכְשֶׁאַתְּ נֶאֱנַחַת אֶל עַצְמֵךְ אֲנִי חָשׁ כְּמִי 

שֶׁלֹּא נוֹתָר לוֹ אֶלָּא לְחַפֵּשׂ בָּוּוֵייז אֶת הַכְּתֹבֶת

הַבָּאָה, הַרְחֵק מִן הַצֹּרֶךְ לַחְשֹׁב עַל שְׁאֵרִית 

חַיָּיו, תְּמִיהוֹתָיו וְיִשּׁוּב פְּלֻגְתּוֹת עִם עַצְמוֹ.

 

דּוֹמֶה שֶׁאַשְׁכִּים קוּם. אֲנִי אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ אֶת

שִׁקְשׁוּק פַּחֵי הָאַשְׁפָּה. הַמַּחְזוֹרִיּוּת. הַכֹּל .