מחפש את הטעם

המתוק, הרחוק.

כל קינוח בפי הוא

כמו עפר- מאבד

מערכו- מנוכר וקר

נקרע לחתיכות. בין

אושר ועצבות,

שמחה וכעס, נכות

וייחודיות- והכאב-

שרק מקשה על הלב

כשבמקרה נדמה לי

שבאה הצלחה-

המציאות הזוועתית

בחלון מתדפקת,

"רק לא לחיות באשליה".

נמצא בנקודה

שגם כשניצוץ חיובי

מגיע, אני בספק

עד מתי הוא ישפיע

והאם- כשילך- יודיע?

אוהב תמיד מרחוק.

היא רצתה אותי- אני

הייתי מהוסס- אז

היא לקחה אותו
אני לא מאופס

ועם כל אחת אחרת

חומת ברלין בינינו

עומדת וככל שהזמן

עובר הפער הולך  וגובר

 חוזר ועוצר, שובר וגומר