רק השמיים יודעים כמה פעמים

זעקתי את שימך בדממה

בשחר שבור של תענוג ויאוש

בייסוריי הבשר ועינויי הלב

קראתי בשימך בדממה

מביטה בעיניך התאומות,הכחולות

וחיוכך הרענן כמו פריחה של גפני פרא

ומבטך הבוהה בגופי הרועד

בשעה שאני עוצמת עין

ומקשיבה לקולך

הלוחש אהבה לבדידותי

אתה כרוח רעננה לגופי

בלילות קיץ בוערים ויוקדים

אתה המגע החם והרך

המחמם את לבי באחיזתו של החורף

ורצונך להיות האחד שיגונן עליי

בין מעצמי או כל איוב אחר

ולהחזיק אותי כמו ילדה קטנה

באחיזה אוהבת ומגינה של ידיך

אני מודה לך,חברי היקר לי מכל