הִיא הִתְבּוֹנְנָה בִּי אֶתְמוֹל בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם בְּאֶבֶן גְבִירוֹל

לְיָד "לְחָמִים" , וְהִיא הָיְתָה כֹּה יָפָה עִם מַגְּפֵי הַזַּמְשׁ

הַחוּמִים וְהַמְּעִיל בְּהֶתְאֵם, וְעֵינֵי הָאַיָּלָה הַמְּאֻפָּרוֹת שֶׁלֹּא

לַצֹּרֶךְ, כָּךְ חָשַׁבְתִּי, שֶׁכֵּן הַמַּסְקָרָה מָנְעָה מִמֶּנִּי לְאַבְחֵן

אֶת אֲשֶׁר חוֹשְׁבוֹת עֵינֶיהָ עַל הַקְּמָטִים הַנֶּאֱסָפִים סְבִיב

עֵינַי שֶׁלִּי, וְזוֹ וַדַּאי אֲמִירָה אֻמְלָלָה מִבְּחִינָתִי, מִשּׁוּם שֶׁרָאוּי

  לִי כִּי אַפְנִים שֶׁמֶּרְכָּבוֹת הָאַלִּים דּוֹהֲרוֹת בְּלֹא מַעֲצוֹר: 

בְּלֹא שִׂימַת לֵב לַכְּאֵב. לַגַּעְגּוּעַ. לִתְחוּשׁוֹת הַהַחְמָצָה.

לַאֲשֶׁר הָיָה וְלֹא יַחְזֹר, וַאֲשֶׁר אֵינוֹ מוֹצֵא לוֹ מְנוּחָה.