רגלינו חובקות ספסל עץ

כשבריזה לא עונתית

מלטפת את פניך

שנראות כמאושרות לרגע,

גניבת רגעים של אושר

ומבט בקשה לעצר שעון,

רק להניח ראשי על חזך הרחב

ראשך על כתפי ברגע מיוחד

מקשיבים בשקט לציוצי הצפרים

רוצים להקפיא את הרגע

היחיד שהיה בחורשה

ולא להפשירו לעולם

מתגעגעת...