יש לי צלקת . פעם היה טוב, ואז מישהו בא ושרט אותי . מישהו הוריד ממני חלק . אז כמו מכל שריטה, ישבתי הרבה בבית, בכיתי מכאב , וכמה שעבר הזמן השריטה החלימה ונשארה רק צלקת. אף אחד לא רואה את הצלקת שלי, עם השנים למדתי איך לכסות אותה עם המון מסכות, המון שקרים וחיוכים , עד שהיא כבר כמעט כבר לא חלק ממני, היא רק סימן קטן בלב שרק אני יכולה לראות, אני והאנשים שאני מאפשרת להם להציץ . 

לכל אחד יש את הצלקת שלו , כל אחד מסתיר את הפצע שלו, ורק אחרי שאתה רוכש לעצמך זכרון כואב , את הצלקת שלך, רק אחרי זה אתה מתבגר. בלי החושך לא נוכל להבין את האור, בלי הרוע לא נוכל להעריך את הטוב, ובלי הכאב לא נוכל להנות מהאושר , אז תודה לך צלקת, בזכותך אני מי שאני .