וסיפורים אודותיה אגרתי לרוב:

חוזר אל הבית המקומט ההוא

משנות השלושים של המאה שחלפה-יושב ומשחק איתה

שחמט,ילד בן שמונה שכמותי,

התקוה שלה להיות הכוכב הבא-

שלא היה מעולם כמובן.

והיא דיברה איתי על צ'כוב

ודוסטוייבסקי, ופושקין היה

אהבת נעוריה, ואת פאן טדיאוש

היא קראה שורה אחר שורה,

ומן הקיר ניבטה אלי תמונת

אביה הרב ניסן,עם זקנו הלבן-

ואני כה רציתי שיהיה גם לי

סבא שכזה-אבל הוא מעולם

לא בא.

ושמש היתה יורדת

על רחובה המוביל אל הים,

וספל תה ועוגה נתנה בידי,

ואני מתבונן באנשים העוברים:

ותל אביב של אז-צנועה ,ללא

כל היכלות השן של היום,היא

זו שאשא בלבי -

עד ייתם יום.