אולי למרות הכל, 

אשאל את הארנב.

היושב מתחת לכובע

מחכה לקסם שיבוא,

מדוע 

האהבה כה עצובה?

בשדה קוצים 

תוגה רכה, מרחפת

מעלי עצבות האכזבה.

כתיבה  מקסימה,

מכסה  עולמי.

זולגת מעין דמעה.

סובב עול היופי,

מאחל אושר. 

הדרת מלכות  בחסד

ניר ועפרון.

בקצה הדרך מתבודד

בושת הבדידות.

אור בקצה המנהרה.

תמימות אישה יקרה,

לא מותרת על זיכרון 

האהבה.

"כל הזכויות שמורות"

תגובה גלי צבי-ויס -

מדוע האהבה כה עצובה?

לא מותרת על  הזיכרון,

לרכך על ניר ועפרון תחושות מימים שהיו.