יש רגעים בחיים , שאתה לא בדיוק עצוב . זה רגעים כאלו שאתה שוקע במחשבות ומנסה להבין מה אתה מרגיש, מנסה לתת שם לתחושה הריקה הזאת שמציפה אותך, עד שאתה מבין שזאת הבדידות . 

הלבד שכל כך חיזק אותך תמיד, הכוח שלך לא לתת לאף אחד להתקרב מספיק כדי לפגוע, הוא זה שעכשיו ממלא אותך במחשבות. 

אז נכון שהתרגלת לריקנות , התרגלת לשבת מוקף באנשים שלא באמת מכירים אותך, התרגלת ללבד וכבר שכחת מה זה ביחד , אבל אין לך חרטות,

אסור שיהיו לך.

 כל הבחירות שלך אתה עשית , כל צעד שלך אתה צעדת וכל החלטה שלך אתה שקלת . 

אז כן אתה קר בינתיים, הבדידות הקפיאה אותך, אבל כשיבוא מישהו חם שינסה להתקרב - הבחירה שלך הפעם - תהיה לאפשר לו.