אחזתי בלשונם
בעץ הדעת
בטרם נשרו 
כמו עלי שלכת בסתיו

תמכתי בשתי רגליי
שלא יתמוטטו
חיבקתי אותן
כמו תינוקות
בית רבן

מתוך העיניים
על פניהן ראיתי
את הכאב 
כמו שיח דוקר

במחשבה
שברתי את הדממה
אספתי כוחותי
ואת המילים

כמו ציפור דרור
המשכתי לנסוק
כמו כלום לא היה

כל הזכויות שמורות / ויקי שטמר