כמו שנות אור חלפו
על פניך הותירו דבר
אז שתלנו יחדיו
זרעי אהבה בתקווה
שהאדמה תישאר פוריה
ידעת דורות
עברו ושוב ניפגש
כמו שיח הגדל
ואנו נפגשנו
רק שכחת את שהבטחת
תלשת את זכרונותיך
כמו בלעה אותם האדמה
ושוב התעוררו ברגשותיך
רגשות עבר אשר הנחת להן
לשקוע כי בחרת בהן
רק חבל שנזכרת בשיח
אשר נטענו אז
ומתוכו נבטו
זרעים ססגוניים
ופתחו אפיקים חדשים
בנפש אהובה
מה שלך אבד
לא ישוב לעד
כל הזכויות שמורות / ויקי שטמר