שניאור וגרישה הָיוּ הַדּוֹדִים הַתְּאוֹמִים שֶׁלִּי

שניאור שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ אִישׁ הַמַּעֲרָב הַפָּרוּעַ

וְחָסְרוּ רַק שְׁנֵי אֶקְדָּחִים בַּחֲגוֹרַת מִכְנָסָיו

עִם יָדָיו הַמְּזֹהָמוֹת תָּמִיד בְּשֶׁמֶן הַמְּכוֹנוֹת

וּשְׂפָמוֹ הַמְּטֻפָּח כְּשֶׁל קָצִין וְגֶ'נְטְלְמֶן, וְזֶה

 מָהּ שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת, וגרישה שֶׁנִּרְאָה כְּמוֹ

פָּקִיד בְּסוֹכְנוּת אוֹ מְנַהֵל חֶשְׁבּוֹנוֹת, וְזֶה

בְּעֶצֶם מָה שֶׁעָשָׂה בְּחַיָּיו, אֲבָל שְׁנֵיהֶם בָּקְעוּ

מֵאוֹתוֹ גֶּזַע שֶׁל אֱמוּנָה וַהֲלִיכַת הַדְּבָרִים עַד

תֻּמָּם, וְאֵין הַיּוֹם אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה , וַאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ

אֲלֵיהֶם נוֹרָא. וּשְׁנֵיהֶם מֵתוּ בְּגִיל שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנֶה

בַּהֶפְרֵשׁ שֶׁל שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנָה יוֹם.דּוֹדַי הַתְּאוֹמִים.

עֲצֵי הַיֹּפִי וְהַטּוֹב . אַתֶּם חֲסֵרִים לִי מְאֹד מְאֹד.