לעיתים היא מתייפחת,

ואולי סתם מצוורחת,

מחום או מקור, מכעס או נחת

בכל מצב היא דורשת מטפחת.

נחלצת מן השק,

מפיצה סביבה ברק,

צורבת בלהט את סביבתה,

פורצת דרך נטולת שליטה.

גולשת מטה, לדלג לא טורחת,

על שום נקבובית לא פוסחת.

חודרת, שורפת, פוגעת, מציתה בלחש,

מטהרת, מנקה, מציפה, חושפת כל רחש.

מותירה בשביליה ערוץ צר ועמוק,

כל קמט מרגיש מרעהו רחוק.

ערוצי הזמן מעטרים את פניה בכאב,

מזרימים מי מלח היישר אל הלב.

ויש לעיתים די קרובות גם שמחה,

מצחוק שבלב, התרגשות או מבוכה.

ואז היא גולשת רק לטובה,

פשוט רטובה ומלאת אהבה.

השטף הזה שמציף. את הלב,

גם בשמחה והרבה בכאב

מלוח, מתוק או סתם רטוב

דמעה שובבה לרע ולטוב.