בַּיָּמִים הָהֵם אֲהַבְתִּיךְ עַד מְאֹד.

הָיִיתִי מַגִּיעַ לְבֵיתִי בְּתֹם עוֹד יוֹם

שֶׁל גַּעְגּוּעַ, חוֹלֵץ נַעֲלַי וְנִפְנָה לִשְׁמֹעַ

אֶת הֶמְיַת הַיּוֹנִים שֶׁחָלְפוּ בְּחַלּוֹנִי,

מָשָׁל בָּרְחוּ מֵאֵימַת הַקּוֹנְדּוֹר הָעֵט

עֲלֵיהֶן לְכַלּוֹתָן. כְּמוֹ הָיִיתִי אֲנִי שָׁם,

קוֹנְדּוֹר שֶׁל אַהֲבוֹת נִמְלָטוֹת שֶׁנֶּעֶלְמוּ

מֵחַיַּי,כְּמוֹ הָיוּ עַנְנֵי שָׂמִים חוֹלְפִים - 

וְתוּ לֹא.

וְאֵין שֶׁמֶשׁ לְהָאִיר עוֹד. וְרַק לַיְלָה

הוֹלֵךְ וּבָא: מַתְכּוֹן שַׁבְרִירִי מַשֶּׁהוּ-

לַאֲשֶׁר מְשׁוֹרְרִים כּוֹתְבִים שִׁירִים

אוֹדוֹת יְמֵי אַהֲבָה שֶׁחָלְפוּ.