קינתי נשמעת מעל ההרים

נישאת עם הרוח למרחבים הפתוחים

רצה יחפה בין פרחים יבשים 

חתכים עמוקים אבל הם לא משנים

טובעת בנהר וממשיכה לרוץ

פתאום השמיים הם כן הגבול

עוצמת עיניים רצה עיוורת

נתקעת בקיר וממשיכה ללכת

ידיים מושטות

מגששות באפלה

אבל דמותו כבר מזמן עזבה

מטפסת על הר

מנגבת זיעה

עומדת על קצה הצוק ושרה קינה

מקווה שאולי גם הוא ישמע

וידיים גדולות יאחזו בשלי

אפתח את עיני והוא יהיה שוב מולי.