האיש שאהב

בחשכת הליל עת נפרדו

נשקה לו  על לחיו

ידוע ידע, כי לא ישוב

ויראנה

ידע, אבדה לו לעד

ניצני הורד הצהובים

טרם בקיעתם

כשפתיים החסרות לו

דממו  בליבו השבור

כדם

עת שלח בהם יד למענה

הלילה לבש את הרחובות

בדד הלך בהם

הרוח כמו להכעיס

פגעה בעיניו

והדמעות- כאבו יותר

עם שחר יצא אל השדה

מאכלת בליבו

הביט

באוזניו החליק בלוז

-ולא יסף.