מְאֹהָב בָּעִיר הַגְּדוֹלָה הַנּוֹטֶלֶת

אוֹתִי כְּעָנָף מִטַּלְטֵל

 בֵּין שָׁמָיו

עֲבֵי הָעֲנָנִים וְחַשְׁרַת  הַכָּבֵד

מִנְּשֹׂא-

אֶל אַבְנֵי לִבָּהּ הַחַם,

הָרַחוּם-עוֹטֶפֶת אוֹתִי כְּבִכְרִיכַת

אַלְבּוֹם זִכְרוֹנוֹת מֵאָז,

מְפַזֶּמֶת בְּקוֹלָהּ שֶׁשְּׁלַל תִמְּרוֹּת

פִּיחַ עוֹלֶה בּוֹ ,

וְגַם קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ-

שֶׁל זְרִיחוֹת וּשְׁקִיעוֹת בְּכַמּוּת

מִשְׁתָּנָה עַל פִּי הֶמְיַת סִפּוּרֵי

אַהֲבָה שֶׁנִּקְלְפוּ בֵּין מִדְרְכוֹתֶיהָ

וְחָלְפוּ,

מָשָׁל הָיוּ רוּחוֹת וְסִימְפוֹנְיוֹת שֶׁל כְּאֵב שֶׁזְּמַנָּן

לֹא הֻתַּר לוֹ :

שֶׁיַּמְשִׁיךְ נְדוֹד-

וַהֲרֵיהוּ חוֹנֶה בִּמְקוֹמוֹתַי,

כָּאן וְעַכְשָׁו-

וַאֲנִי שַׂר.