באחת את נוטלת אותי לארץ

אחרת.

מביט בשיערך הרענן שגשם

הבקר שפסק זה עתה-

כמו נושא אותו אל מסלול1

ריצה דמיוני,

ואת תנצחי-ללא ספק

את תנצחי,ואז תתבונני

בשיערי שלי-

ששיבה דרה בו,רחוקה

מדשאי האתמול בהם

ניטה אוהלי בימים רחוקים,

ותאמרי לי באותה רחימאות

שפרחי גן יפהפיים כמו

נטווים בה-

משל היתה מפת שולחן

לידו ישבתי איתך,לוגם

מעורפל חושים את יין

הבורדו האדמדם-

משתה חלומותי האבודים:

ששום דבר לא תם.

לא כאן.לא עכשיו.

לא בחורף הזה.