בימים של חשיכה 

אני מתקמטת לי לתוך שטיח סגול 

ומגלגלת עצמי לתהום 

זוהי אם כל העלטות

אום כול דרקנס

שחור מכסה את סגול 

עד חורמה עד ריק 

וזה שאין פתח יציאה

הופך לחסר משמעות 

********

הרוח נושבת אלי מדבר 

ליבי נמלא חולות 

נפשי צמאה לנהרות בבל 

שם ישבנו 

גם בכינו 

******!

הרעש האינסופי באוזניים

מאבד את דעתי 

אני מחליטה שזהו קולו של היקום כולו

ומעופפת בחשכת החלל 

*******

אחר כך אני אצמח לגובה

ואור יבוא 

ואהבה שוב 

******