הָחֲלוֹמוֹת וְהַאָבִיב הַבָּא בִּי

בָּאָבִיב -
עֹלִים בִּי חֲלוֹמוֹת;
וְהִנֵּה אֲנִי בָּהֶם
כְּבַת הַיָּם הַקְּטַנָּה
מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַגַּלִּים
מִתְעַרְסֶלֶת,
מִסְתַּלְסֶלֶת,
 מִתְמַסֶּרֶת
בֵּינוֹת הַסְּלָעִים.
 תּוֹהָה בְּמִשְׁעוֹלֵי חַיָּי
הַטּוֹבִים לִי מְאֹד בִּרְגָעִים אֵלֶּה.
הַיָּם מַזְמִין אוֹתִי בִּנְדִיבוֹת,
נִפְרַשׂ  מוּלִי:
 קַחִינִי כֻּלִּי שֶׁלָּךְ.
הָרוּחַ מְשִׁיטָה אוֹתִי
וַאֲנִי -
בַּיָּם עִם גַּלָּיו וְהָרוּחַ
 אַךְ גַּם שָׁטָה פְּנִימָהּ
אֶל רָזֵי תוֹכְכֵי הָאֲנִי וּמִכְמָנָיו
חֶדְוָה וְשַׁלְוָה גּוֹדְשִׁים אֶת גּוּפִי.
יֵאָסְפוּ אֵלַי פֵּרוּרֵי אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה
מְמַלְּאִים כֹּל חָלָל בִּי.