רחוק

פניי למזרח

בגבי זרועה מכוות אש

חניתות כאב נעוצות בי

שבילי עירי מתנכרים צעדיי

אני טועם את חוחי הורד

העננים נודדים כרוחות רפאים

השיבולים כופפים גוום

כנועים

גלים גבוהים בוכים מלח

אני מסתיר את הדמעות

עיוור לפרפרים מתנים אהבה

פוסע

שומע קולות

פרי באושים לועג ליבי

אני במעלה לארץ הירדן

עתה יורד לילה קשה

ירח מלא צובע השדות

אורו ניגר מצמרות העצים

נח על עיצבונות ליבי

אני רחוק מהבית

והלוואי

והלוואי והייתי אופה לך לחם

-צועק אל הרוח.