חשתי עצב נוגה

בלכתה,

שלמות עכורה.

לעזאזל  עם החיים

היפים,

הבדידות זועקת כאבה.

פרחים ודבורים, רחש

זבובים ומכוניות.

ברקע מלחמה, אי אפשר

לסלקה.

אלוהים אינו אשם ברעש.

מחוץ לחדר המולה, 

נפש חבוטה, מזדמנת

בשירה.

מילים שיש בהן הכל,

מלחמה ושלום,

הכל בסל אחד.

סבל חרפת יתמות,

אימת החיים.

הטבע  מקשה, כאילו נגדי.

רוגע השחפים בחוף,

להם החיים מחייכים.

על ספסל  חרוץ שריטות,

כף יד מונחת ומקל.

שבתון בשחר

יום חדש תקווה גדלה,

שוזרת חרוזי חלום וזיכרון,

אהבת מולדת, מאבק לחיים.

"כל הזכויות שמורות"

תגובה של אילה בכור -

חשתי עצב נוגה בלכתה,

תמיד היה כך, במלחמה ובשלום.