עת חמה מדממת
לים נושקת
רקיע מעמעמת
אדמדמת.

נטף דם נושק
לקו אופק
מתמוסס למעמקי תהומות
בחשכת נשמות,
מאפיל כצל פנימי
שבולע את האור.

נמוגה דמותך
בערפילי מילותיך
הועמה
במקסם שווא,

ורק קו האופק נותר
נקי וישר.,
מוקפת
ב,,,,ים של צלילות.

בקו האופק