הרוח

הרוח,

הרוח מבכה עלים מתים

נוגעת בכאב

עוטפת הצער כתכריכים

פרפרים עצובים דומעים מעופם

כמו מנבאים בשער

סוף

סוף עונת האהבה

הרוח,

נוטלת רחומה את ליבי

לטיול בין ערביים

חובקת עם אור הכוכבים

מנחמת עיניים ראו די

אורזת למעני את הדמעות

אני מבקש לתת לעצב לנוח

להניס את מחטי הכאב

את

הפצע המבליח ולא מגליד

חרב גדעון

עיניי כואבות

אני מבקש לעוף

האם אהיה ציפור הטסה

עם הרוח

מול

חלון סגור

שקוף??