בשעה שאת כותבת שיר

29/03/2016 01:06 | אודי גלבמן

אֲנִי מֵנִיחַ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאֶת כּוֹתֶבֶת שִׁיר,
הֻוגַּהּ אוֹר מְנוֹרַת הַלַּיְלָה שֶׁבְּחַדְרֵךְ
חוּטֵי מַחְשָׁבוֹת דַּקִּים , מִתְמַשְּׁכִים-
בִּשְׂעָרֵךְ, שֶׁאֶצְבְּעוֹתַיִךְ,מָשָׁל הָיוּ
פּוֹרְטוֹת עָלָיו אֶת הַצְּלִילִים הַחֲבוּיִים
שֶׁאֶת דּוֹאֶגֶת לְבַל יִשָּׁמְטוּ בְּשׁוֹגֵג
מִמְּגֵרוֹת הַשֵּׂכֶל, הַתְּבוּנָה-
אֶל הַנָּלוֹז וְהַפָּשׁוּט שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת
הַמְּרַקְּדוֹת אֶת שִׂמְחַת הַחוֹל בּוֹ
אַתְּ נוֹהֶגֶת לְהִתְפַּלֵּשׁ בְּשָׁעָה שֶׁאֶת
נִתְקֶפֶת שיעורין שיעורין שֶׁל תְּשׁוּקָה
יוֹקֶדֶת, וְעֵטְךָ מַרְעִיד, נִסְחָב-
וְאַחֵר אַתְּ מַסְמִיקָה אֶל עַצְמֵךְ בְּיַדְּעֵךְ
שֶׁבְּעֶצֶם אֵין שִׁיר אַהֲבָה בָּא אֶל סִיּוּמוֹ
כָּל עוֹד אֵינְךָ רוֹעֶדֶת, 
וַאֲהוּבְךָ אֵינוֹ שָׁם-
לְיַסְּרֵךְ.
וְגוּפֵךְ וְכֻלֵּךְ. 
וְאַתְּ אֹדֶם שֶׁל סֹמֶק-
וְאֵין יוֹדֵעַ עָצְמַת הָרוּחַ הַמְּטַלְטֶלֶת
אֶת אֹהֶל הַשִּׁיר.